עדי לוין

מאז שאני זוכרת את עצמי ספורט היה אחד מתחביביי הבולטים, כבר בגיל הגן הייתי רשומה לחוג ריקוד ופעילות גופנית הייתה חלק מהשגרה שלי.

בגיל 9, באופן מפתיע חליתי במחלה ברגל שנקראית פרטס- מחלה בה עצם הירך מתפוררת לחלוטין כתוצאה מנמק ונבנית מחדש. סבלתי מכאבים וצליעה, ונאלצתי להפסיק כל פעילות שהיא עד התיכון. עם השנים הרגל החלימה באופן שאפשר לי להתגייס לצבא בפרופיל גופני של כושר קרבי.

חזרתי להתאמן בהדרגה ובקורס קצינים מצאתי אהבה חדשה שנקראת ריצה. בוחן בר-אור של 2 ק"מ הפך במהרה לעשרות מרוצים וחצאי מרתון.

באותם ימים נודעתי למקומה המרכזי של התזונה כחלק מאורח החיים הבריא אותו סיגלתי וכגורם מכריע במיקסום הביצועים הספורטיביים שלי. התחלתי לחקור ולהתעניין, ואף הלכתי להתייעץ עם תזונאית ספורט. במקביל נרשמתי ללימודי תואר בתזונה קלינית באוניברסיטה העברית.

בתום התואר הראשון החלטתי להעמיק את הידע בתזונה גם בתחום המחקר- במסגרת תואר שני ביצעתי מחקר העוסק בהשפעות של תזונה ותרופות על כבד שומני וכתבתי תזה בנושא.

באותה תקופה, הכאבים ברגל חזרו. שלושה רופאים מומחים פסקו כי ריצה היא מחוץ לתחום, לצמיתות.  
במקום לבכות על הדלת שנסגרה החלטתי לפתוח בפניי דלתות חדשות – נרשמתי לקבוצת שחייה, יצאתי לקורס מדריכי כושר והתחלתי לבצע אימונים פונקציונאליים משולבים באימוני התנגדות.

אני מאמינה שכל אדם אחראי לגורלו וכאשר אנחנו אוהבים ומאמינים במשהו אנחנו יכולים הכל!.
כיום אני מנחילה לכלל מטופליי כי אמונה בעצמם היא מעל הכל!
מי שמאמין ביכולתו לבצע שינוי – בסוף יצליח!